דן בשבילי זו הערצה, מאז שאני זוכר את עצמי, אני מציג את עצמי כאח של דן. להעריץ את אחיך זה לא רק להתגאות בקשר הדם שלכם, אלא זה הרצון והשאיפה להיות כמוהו.

תמיד רציתי להיות חזק כמו דן,
מהיר כמו דן,
חכם כמו דן,
מוצלח כמו דן,
להראות כמו דן,
לחיות כמו דן.

דן לימד אותו ווינריות מה היא, איך לא לוותר גם כשקשה.
בכל הישג שלי בחיים ישנו כבוד לדן, שחינך אותי והוביל אותי לעצמאות ולדחף אדיר להצליח, גם אם יש מכשולים בדרך. 

בשירות הצבאי, כל פעם שהיה לי קשה, חשבתי לעצמי שאם דן עבר את זה (בכמה רמות יותר קשה), אז גם אני יכול.

שהיה לי כבד במסעות, לא וויתרי כי זכרתי שגם לדן היה כבד.

שהיה לי קשה לא לראות את הבית 28 יום, נזכרתי בדן לא בבית 28 יום בחומת מגן.

שהיה לי קר במארבים, נזכרתי בסיפורים של דן הקור במארבים שלו.

שכאב לי בזחילות, נזכרתי שדן זחל למוקטעה.

שהיה לי קשה בלימודים, זכרתי שדן סיים תואר בבראון.

שהיה לי קשה במרתון, זכרתי שדן עשה שלושה. 

בצמיד שדן ענד על ידו ביום בו נהרג רשום משפט - Pain is temporary, quitting lasts forever  אני עונד כל יום מאז שדן לא איתנו, וכל פעם שקצת קשה, אני מעיף מבט לכיוון הצמיד, מלטף אותו ונזכר כמה דן היה פייטר, לא מוותר אף פעם ואני בעקבותיו, זוהי הערצה.