משפחתיות

מתחת לחסות ה"קשוחה" של הספורטאי המצטיין, הלוחם האמיץ והברוקר קר הרוח, הסתתר דן דן האמיתי. גבר צעיר אהוב ונאהב, אב למופת לילדיו ובן זוג תומך, מסור ואוהב ללא תנאי לסשה, החצי השני שלו.
היותו של דן בן זוג ואב למופת לא הפתיעה איש מהקרובים אליו. הוא נלחם על אהבתו לסשה ועל החלום להינשא לה ולבנות יחד איתה משפחה. כמו כל דבר שלא בא לאדם בחייו בקלות, כשהוא בסופו של דבר השיג את סשה ובנה איתה משפחה והביא עמה לעולם את עמרי ומיקה, הוא ידע להעריך, לשמר ולטפח בקנאות את מה שמבחינתו היה חלום שהתגשם.
המשפחתיות אצל דן לא התבטאה רק בזוגיות עם סשה והקמת משפחה משלו. את הגרעין לאהבה ומשפחתיות כערך עליון הוא זרעו עוד הוריו בילדותו, כשעטפו אותו באהבה. זה מה שדן הכיר, גדל עליו ורצה להעביר הלאה.

 

מספרים על ערך המשפחתיות של דן מאמנו הראשון אלישע חיים, וחבריו תומר אבלגון, גלעד בלום ו באסו ראטנם חברו בקולג' בארה"ב:

אלישע חיים: " משפחתו של דן הייתה ועודנה משפחה חמה ולא רק כלפיי. הרבה ילדים שהיו מגיעים לאימונים או תחרויות במרכז ברמת השרון מאשקלון וממקומות רחוקים אחרים, ידעו שיש להם מקום לישון. אורן בן זקן, רפי צדקיהו וילדים נוספים, כולם התארחו קבוע אצל משפחת הנגבי. הכנסת האורחים שלהם הפכה לשם דבר בין הטניסאים הצעירים".  

​

תומר אבלגון: " דן היה ספורטאי אדיר, קרייריסט ושאפתן בכל רמח אבריו, אבל מעל הכול איש משפחה למופת ואבא נפלא. היה תענוג לראות את דן מתרכך מהחזות הקשוחה שלו בכל פעם שהיה ליד הילדים שלו ולשמוע אותו מדבר באהבה וגאווה כל כך גדולה על סשה, עומרי ומיקה." 

גלעד בלום: "בגלגול השלישי שלו כאיש משפחה,  דן שם את כל האבות בצל. הוא היה האבא הכי משקיע שיש".

באסו ראטנם, חברו הטוב של דן באוניברסיטת בראון: "כשסשה ודן התארסו בשנת 2008, הרגשתי כבוד מיוחד להיות חלק מקבוצה קטנה מאד של אנשים שהוזמנו למסיבת האירוסין. הייתי עדיין בקולג' ודן הפתיע אותי כשביקש באמצע ארוחת הערב, שאהיה המברך היחיד בהרמת הכוסית באותו ערב. התחלתי אז את ברכתי ואמרתי שאני מרגיש צעיר מדי וחסר ניסיון כדי לדבר על אהבתם. תשע שנים מאוחר יותר, אני עדיין מרגיש אותו הדבר. לדן הייתה אהבה אדירה לסשה. אהבה שמעבר לכל זמן, מיקום גיאוגרפי או היגיון. זו האהבה עליה כותבים סיפורים ועליה יוצאים גברים למלחמה. זו אהבה שכל כך חזקה בהווה והביאה לעולם שני מלאכים: את עומרי ומיקה".