חברות

לירון שטראוס, חברו הקרוב ביותר של דן שהיה גם השושבין בחתונתו: "דן היה חבר מסור בקטע אחר. הוא היה נשכב על הגדר בשביל החברים שלו. היתה בו נאמנות טוטאלית – כמעט עיוורת. אני יכול להגיד שיש לי כמה חברים טובים שהם באמת אחלה. אבל חברות כמו שהייתה לי עם דן אני לא מכיר וכנראה שכבר לא אכיר". 

​

ערן דנק על החברות עם דןדן: " על המגרש היינו חברים ומפרגנים אמיתית אחד לשני. היום קשה לראות את זה אצל ילדים בגיל הזה. הם לא יודעים לעשות את ההפרדה בין החברות למגרש. אצלנו לא היה דבר כזה. כשישבתי לראות את דן משחק מאד רציתי שינצח והפוך. גם אז וגם שנים מאוחר יותר כשבגרנו, ישבנו לראות את אדני בגביע דייויס כאן בארץ יחד, ואני לא אשכח שהוא אמר לי כמה הוא שמח שאנדי מצליח כל כך. וזה היה מהלב".

​

אנדי רם: "מבחינתי השנה הזו שבה היינו יחד בפנימייה (בוינגייט), העמיקה מאד את הקשר. התחלנו גם לנסוע קצת לתחרויות בחו"ל יחד, ודן היה הראשון שידע על סיפור האהבה שמתחיל להירקם ביני לבין שירי (זלוטיקמן), שהיא כיום אשתי, כשהיינו יחד בדרום אמריקה. הקשר בינינו נבנה עוד יותר כשראינו שהיה גם חיבור טוב בין ההורים שלנו. שנינו והמשפחות שלנו היו "באותה סירה" בכל מה שקשור להשקעה בטניס שלנו ובשאיפות שלנו.
הייתה לנו חברות שלא הייתה תלויה בדבר. יכולנו כמעט לא לדבר שנה ואז להיפגש ולבלות כאילו נפגשנו רק אתמול בבוקר. במשך השנים אהבתי שהשיחות בינינו הפכו להיות על בנות הזוג שלנו ועל הילדים שנוספו אצל כל אחד מאיתנו לתא המשפחתי. הייתה לנו אחוות נעורים מיוחדת שלא נעלמה עם השנים אלא רק הפכה ליותר ויותר מיוחדת. הקשר בינינו לא היה מקרי. דן היה תמיד חיובי ואנרגטי וגם אני כזה. אפילו בסגנון המשחק בטניס היינו זהים. גם דן היה קפיצי על המגרש, עם וולי טוב – האופי הדומה השתקף בסגנון המשחק של שנינו. גם העובדה שאני מקצועית בטניס הצלחתי יותר בקריירה מעולם לא האיבה על היחסים בינינו. היה פרגון הדדי לאורך כל הדרך. דן דן נכנס לי בדקה ללב והוא שם לתמיד.  

מרים פרחי רודריג, שדן לקח עליה "חסות" לקראת השתתפותה במרתון ניו יורק: " רונית אמרה לי מהרגע הראשון לא לדאוג, כי היא תחבר אותי עם דן שאז התגורר כבר בעיר עם סשה והילדים. היא אמרה לי שדן דן מכיר את העיר כמו את כף ידו. נפתחה קבוצת וואטסאפ ודן ואני התחלנו להתכתב.
מהרגע הראשון דן התייחס אלי כאל חברה שלו ולא כאל חברה של אמא שלו.  
הוא מהר מאד הפך לאפוטרופוס שלי, ומפלס הפחד שלי ירד. התחלתי לשאול את דן שאלות וקיבלתי תמיד תשובות ברורות והחלטיות. בזכותו עליתי על Ferry לראשונה. בזכותו הגעתי לסוהו. בזכותו רצתי את מרתון ניו יורק וגם סיימתי אותו, ממש כנגד כל הסיכויים. ולמה כנגד כל הסיכויים? כי דן ליווה אותי לאורך כל המרתון בתוך ראשי ובנפשי.  דן נהרג שלושה חודשים לפני כן.
אני יודעת שלא יאמינו לי,  אבל אין לי מילה אחת רעה להגיד על דן. לא היה לי קשר רב פעמי איתו אלא בעיקר חד פעמי, אבל אינטנסיבי מאד לקראת המרתון וכך חוויתי אותו - כאדם מושלם".

אלישע חיים, מאמנו של דן על דן "החבר" מגיל צעיר: " דן דן אולי לא היה האלוף האולטימטיבי שמביא למאמן שלו תארים כל שני וחמישי, אבל הוא החזיר בדרכים אחרות ולא פחות מרגשות וחשובות על ההשקעה בו. "

 

רונית: באחת התחרויות דן שיחק נגד אופיר קורקס והתוצאה היתה 6-0 5-1 שאופיר התמוטט על המגרש והיה במשבר גדול. אופיר היה שחקן מעולה עם כושר ריצה וגבוה. הוא התיישב על המגרש עם הראש בין הידים ורצה לפרוש. דן דן ניגש אליו ואמר לו: "אופיר, תקום ותסיים את המשחק". אופיר קם, וכמעט ניצח בסט השני שנגמר בתוצאה עם שובר שיוויון. לאחר המשחק, המאמן שלו ניגש ואמר לו שהוא יעניש אותו כי לא נתן לאופיר להתמוטט. דן הסתכל אליו (אני חושבת שזה היה הרגע שהחליט שהוא לא יישאר בפנימיה בוינגייט עם אותו מאמן) ואמר לו: אני חבר של אופיר, לא רק מתחרה. וזה לא ווימבלדון. נכנסנו לרכב ודן היה מאוד נרעש מדברי המאמן. אמרתי לו: "דן דן אני כל כך גאה בך. איזו אישיות, איזו חברות. כל החיים זה ילווה אותך". הוא אמר: "אמא, אל תתבלבלי, זה לא נכון מה שעשיתי, הייתי צריך לתת לו להפסיד. אבל הוא באמת חבר שלי."

דןדן היה מבאי ביתו של אופיר. אמא של אופיר הייתה מכינה לדן תבשילים ועוגיות מפנקות. בשבעה של דן, היא נכנסה עם קופסת העוגיות של דןדן.