ליאורה גרטלר
הכרתי את דן מאז היה ילד קטן שהגיע למרכז הטניס.
במסגרת התפקיד שלי במרכז הטניס, נסעתי רבות למסעות התרמת כספים עבור המרכזים בעיקר בארה"ב, ודן נבחר לנסוע למספר מסעות כאלה. אני זכיתי ללוות אותו במסע אחד בלבד, וגם אז לא הייתי צריכה "לטפל" בו כל כך. במסגרת תפקידי דאגתי לכל הצרכים של הילדים האלה שיצאו למסעות, לפני ותוך כדי הנסיעה, אבל דן לא היה ילד שהיה זקוק לתשומת הלב שלי כל כך ואני אסביר.
אני יודעת שהבחירה בדן הייתה קלה וברורה. מבחינת טניס הוא היה ילד מוכשר מאד. אז וגם היום, זה כבר לא סוד שלצורך הופעות הראווה להתרמת כספים למרכזי הטניס, חיפשנו תמיד ילדים שלעיתים נראו אפילו צעירים יותר מגילם האמיתי. דן דן ענה על הקריטריון הזה כיוון שהיה ילד נמוך במקצת לגילו. אפשר היה בשקט להציג אותו כילד בן שבע למשל, כשלמעשה הוא כבר היה לפחות שנה מבוגר יותר. אנשים שצפו בחבטות שלו על המגרש התרשמו מאד, וזו הייתה המטרה.
אבל הבחירה בדן גם מבחינה חברתית ומבחינת הרקע שלו הייתה מכוונת. דן בא ממשפחה טובה ובעלת אמצעים. הוא היה ילד מאד חכם ונימוסי שידע להתבטא מצוין, לאכול יפה עם סכין ומזלג, בקיצור- היה בו את כל מה שהישראלי היפה אמור לייצג בחו"ל כבר בגיל הזה.
ביל ליפי, שהיה ממייסדי מרכזי הטניס, חיפש גם ילדים מהרקע של דן, ולאו דווקא תמיד ילדים ממשפחות קשות יום, עולים חדשים, או כאלה שהיה להם סיפורים קורעי לב.
לא זכיתי להכיר את דן דן יותר מדי מקרוב אז, אבל במעט הזמן שביליתי בחברתו כבר אז, התרשמתי מילד חכם בצורה בלתי רגילה, שגדל להיות איש צעיר מצליח ומוערך.