מיקי חליקה

את דן פגשתי לראשונה בשנת 1995 כשהוא הגיע לפנימייה למחוננים בוינגייט. בשלב מסוים היינו ממש חדר ליד חדר. השחיין ניר טוביס היה חברו לחדר של דן ואני הייתי השכן שלהם ושותף למטבח ולשירותים כך שמערכת היחסים שלנו הייתה די קרובה ברמה היומיות למרות שעסקנו בענף ספורט שונה.
כאמור, הקרבה שלנו נוצרה והתבססה על הקשר לספורט, כל אחד בענף שלו, אך חלקנו את אותם תחושות של הצלחות, אכזבות וחיים מלאי אתגרים.

בשנה שבה דן היה בפנימייה אני זוכר שעשו בווינגייט טורניר של בטניסאים באקדמיה וכל הספורטאים היו חייבים לבוא לראות ולעודד את החברים. כמובן שבאתי לראות את המשחקים ולעודד את מי שחלקתי איתו חדר.
אני זוכר את דן כספורטאי ואדם מאד ממוקד. אדם שמדבר ישר ולעניין, תמיד תאכל'ס ובעיקר יודע בדיוק מה הוא רוצה להשיג. הוא היה ממוקד מטרה וחדור מוטיבציה להצליח, ויחד עם זאת פתוח לסביבה, וסקרן ומתעניין בספורטאים האחרים ובענף שלהם.