ברחבי העולם מציינים היות את יום האב הבינלאומי – Father's Day. כמה אירוני ואכזרי הוא הגורל, אשר מאלץ אותנו – דווקא ביום זה – ללוות את האב האולטימטיבי בדרכו האחרונה??

שישה ימים חלפו מאז קיבלתי את הבשורה המרה, והראש עדיין מסרב לקלוט והלב שבור לרסיסים ומסרב להאמין. דןדן איננו.

​

כשרונית, אימך האהובה, שהייתה מתרוצצת איתך, מתחרות לתחרות, במלוא העוז והמוטביציה, ביקשה ממני להספידך, נאלמתי דום למספר שניות. לא חשבתי שאהיה מסוגל. אך, מיד החלטתי – בוודאי. זה המעט שאוכל לעשות עבורך, דןדן, ועבור כל משפחתך.

​

מליון מחשבות "רצות" לי בראש מאז הבשורה המרה: על סשה, אשתך המסורה וסיפור אהבתכם הנדיר, ועל ילדיכם הנפלאים: עומרי ומיקה; על רונית ורן, חבריי הטובים משכבר הימים, אשר היית מקור גאוותם; על אורי, עדי ודור - אחיך האוהבים, ובכלל על משפחות הנגבי ואדלשטיין המורחבות; על קבוצת הטניסאים הכ"כ מגובשת בארה"ב - משפחה של ממש, אשר איבדה השבוע "בשר מבשרה"; ועל משפחת הטניס הישראלי, אשר היית חלק מאוד משמעותי ובלתי נפרד הימנה משך שנים רבות.

לכתך הפתאומי מאיתנו בלתי נתפס. החלל שנפער בלב כולנו בלתי ניתן לעיכול ולהכלה.

​

והדמעות זולגות מעצמן, ללא הפסקה, עת אני נזכר בילד הבלונדיני, חדור המוטיבציה, עם העיניים הבהירות והחיוך הכובש, המתרוצץ מצד לצד על מגרש הטניס במרכז הטניס ברמת השרון ובביטחון אומר לי: "אני אהיה מס' 1 בעולם, שלמה, אתה עוד תראה...", אשר גדל להיות חייל קרבי, לוחם של ממש, על אף שיכול היה ליהנות מסטטוס "ספורטאי מצטיין" בנקל ולשרת ממש ליד הבית. כל תקופה, כל משימה – תמיד: שאפת לפסגה, נלחמת, רצית להגשים כל חלומותיך ומאוויך והאמנת שאתה מסוגל. ווינר. ומי יכול עליך, דןדן? ואחרי הצבא, נסעת אחרי סשה אהובתך לארה"ב, וביחד הקמתם משפחה לתפארת. היית בעל ואב מהסרטים, ולצד זאת, גם בנקאי השקעות מצליח, מוערך ומוכשר אשר נוסק וכובש פסגות. וכמובן, חובב אופניים מושבע אשר ניצל כל רגע פנוי לרכוב תוך שעוטה על עצמו, איך לא??, כל אביזר אפשרי של לאנס ארמסטרונג, שכן – שאפת, כתמיד – גם בתחום זה – להיות "The Best". וכשנותר עוד זמן אז גם עשית סקי, כי תמיד היית כזה שטורף את החיים, אהוב ואהוד על הבריות, מוערך, מלא בחברים, בחלומות ובאהבה.

דןדן - מעת לעת כשנפגשנו או שוחחנו, נהגת להזכיר לי, פעם אחר פעם, שהתואר המשמעותי ביותר שקיבלת כטניסאי, והיו הרבה כאלה, היה תואר ה"שחקן ההוגן" בתחרות ארצית לנוער, שהתקיימה באשקלון על שם אבי, משה גליקשטיין. ניכר שאת ההכרה וההוקרה שקיבלת מחבריך הטניסאים וממאמניהם, מינפת גם בהמשך חייך המקצועיים והאישיים - כאדם, כקולגה, כחבר וכאיש משפחה. סיפור פשוט ואותנטי זה מעיד, יותר מכל לטעמי, על האדם והספורטאי שהיית. Mensch אמיתי. יחיד ומיוחד.

תמיד שאפת למצוינות. סימנת מטרה ועשית הכל, ממש הכל, כדי להשיג אותה. ללא מורא ועם המון אמונה ונחישות. כילד בחוג ג'ודו. אח"כ בטניס. בצבא. ברצונך הבלתי מתפשר לשבות את ליבה של סשה. בקולג'. בעבודה. וכמובן, בחיי המשפחה. ובאמת, בזכות אופייך זה, כבשת כל פסגה אפשרית, והכול – עם חיוך גדול, ענווה, חכמה והמון אמביציה.

עקבתי אחריך בשנים האחרונות, בעיקר באמצעות העדכונים והתמונות שהעליתם, סשה ואתה, מעת לעת, בפייסבוק, כמו גם מסיפוריהם של חבריי היקרים, רונית ורן, אשר כל כך התגאו בך והתמוגגו מהמשפחה שהקמת, מנסיקתך המקצועית ב Credit Suisse, מהגבר שנהיית – מלח הארץ. ראיתי בחור מאושר ומשגשג, בעל אוהב ואב לתפארת – תמונות שלך עם הילדים מבילוי בגן השעשועים השכונתי, כשאתה כותב: "מהות החיים", דייט שלך ושל עומרי במשחק NBA, בירה טובה באתר סקי ביחד עם אביך רן, שני אחיך ועומרי הקטן שהצטרף – לראשונה - ל"טיול הגברים", מנגן על עמדת ה -DJ  במסיבה אצל חברים, תמונה של מיקה בשמלה, כשאתה כותב: "חוגג את הוולנטיינ'ס עם מיני סשה", מגוון תמונות של סשה והילדים כשאתה מציין: "אין ספק, אני בחור בר מזל", תמונות של ילדיך עם אמא רונית ואבא רן בביקוריהם התכופים בניו יורק, תמונות שלך במרתון ניו יורק, במירוצי אופניים שונים, באירועים של העבודה – ובכולן, שפת גופך משדרת סיפוק, שלווה, שמחה וגאווה, ועוד ועוד ועוד...

אין ספק, טרפת את החיים! הספקת ב - 36 וחצי שנים דברים שאנשים לא מספיקים גם ב – 80. חלמת, שאפת, השגת, והגשמת. והכאב בלכתך הפתאומי כל כך עז, חד ומפלח כי ברור לכל מי שהכירך שזו ממש הייתה רק ההתחלה...רק ההתחלה.

דןדן, ילד פלא. אנצור דמותך ואישיותך בליבי לעד ואעשה כל שלאל ידי על מנת להנציח זכרך גם בענף הטניס הישראלי. אתה ראוי לכך!

הלכת מאיתנו מהר מדי ומוקדם מדי, אבל אני בטוח, שלאור האדם הייחודי, השאפתן, האחראי והחיובי שהיית, אתה תמשיך לשמור על סשה, על ילדיך, על משפחתך, על שלל חבריך ברחבי הגלובוס ועל כולנו – גם מלמעלה.

היה שלום, אלוף!

ברחבי העולם מציינים היות את יום האב הבינלאומי – Father's Day. כמה אירוני ואכזרי הוא הגורל, אשר מאלץ אותנו – דווקא ביום זה – ללוות את האב האולטימטיבי בדרכו האחרונה??

שישה ימים חלפו מאז קיבלתי את הבשורה המרה, והראש עדיין מסרב לקלוט והלב שבור לרסיסים ומסרב להאמין. דןדן איננו.

כשרונית, אימך האהובה, שהייתה מתרוצצת איתך, מתחרות לתחרות, במלוא העוז והמוטביציה, ביקשה ממני להספידך, נאלמתי דום למספר שניות. לא חשבתי שאהיה מסוגל. אך, מיד החלטתי – בוודאי. זה המעט שאוכל לעשות עבורך, דןדן, ועבור כל משפחתך.

מליון מחשבות "רצות" לי בראש מאז הבשורה המרה: על סשה, אשתך המסורה וסיפור אהבתכם הנדיר, ועל ילדיכם הנפלאים: עומרי ומיקה; על רונית ורן, חבריי הטובים משכבר הימים, אשר היית מקור גאוותם; על אורי, עדי ודור - אחיך האוהבים, ובכלל על משפחות הנגבי ואדלשטיין המורחבות; על קבוצת הטניסאים הכ"כ מגובשת בארה"ב - משפחה של ממש, אשר איבדה השבוע "בשר מבשרה"; ועל משפחת הטניס הישראלי, אשר היית חלק מאוד משמעותי ובלתי נפרד הימנה משך שנים רבות.

לכתך הפתאומי מאיתנו בלתי נתפס. החלל שנפער בלב כולנו בלתי ניתן לעיכול ולהכלה.

והדמעות זולגות מעצמן, ללא הפסקה, עת אני נזכר בילד הבלונדיני, חדור המוטיבציה, עם העיניים הבהירות והחיוך הכובש, המתרוצץ מצד לצד על מגרש הטניס במרכז הטניס ברמת השרון ובביטחון אומר לי: "אני אהיה מס' 1 בעולם, שלמה, אתה עוד תראה...", אשר גדל להיות חייל קרבי, לוחם של ממש, על אף שיכול היה ליהנות מסטטוס "ספורטאי מצטיין" בנקל ולשרת ממש ליד הבית. כל תקופה, כל משימה – תמיד: שאפת לפסגה, נלחמת, רצית להגשים כל חלומותיך ומאוויך והאמנת שאתה מסוגל. ווינר. ומי יכול עליך, דןדן? ואחרי הצבא, נסעת אחרי סשה אהובתך לארה"ב, וביחד הקמתם משפחה לתפארת. היית בעל ואב מהסרטים, ולצד זאת, גם בנקאי השקעות מצליח, מוערך ומוכשר אשר נוסק וכובש פסגות. וכמובן, חובב אופניים מושבע אשר ניצל כל רגע פנוי לרכוב תוך שעוטה על עצמו, איך לא??, כל אביזר אפשרי של לאנס ארמסטרונג, שכן – שאפת, כתמיד – גם בתחום זה – להיות "The Best". וכשנותר עוד זמן אז גם עשית סקי, כי תמיד היית כזה שטורף את החיים, אהוב ואהוד על הבריות, מוערך, מלא בחברים, בחלומות ובאהבה.

דןדן - מעת לעת כשנפגשנו או שוחחנו, נהגת להזכיר לי, פעם אחר פעם, שהתואר המשמעותי ביותר שקיבלת כטניסאי, והיו הרבה כאלה, היה תואר ה"שחקן ההוגן" בתחרות ארצית לנוער, שהתקיימה באשקלון על שם אבי, משה גליקשטיין. ניכר שאת ההכרה וההוקרה שקיבלת מחבריך הטניסאים וממאמניהם, מינפת גם בהמשך חייך המקצועיים והאישיים - כאדם, כקולגה, כחבר וכאיש משפחה. סיפור פשוט ואותנטי זה מעיד, יותר מכל לטעמי, על האדם והספורטאי שהיית. Mensch אמיתי. יחיד ומיוחד.

תמיד שאפת למצוינות. סימנת מטרה ועשית הכל, ממש הכל, כדי להשיג אותה. ללא מורא ועם המון אמונה ונחישות. כילד בחוג ג'ודו. אח"כ בטניס. בצבא. ברצונך הבלתי מתפשר לשבות את ליבה של סשה. בקולג'. בעבודה. וכמובן, בחיי המשפחה. ובאמת, בזכות אופייך זה, כבשת כל פסגה אפשרית, והכול – עם חיוך גדול, ענווה, חכמה והמון אמביציה.

עקבתי אחריך בשנים האחרונות, בעיקר באמצעות העדכונים והתמונות שהעליתם, סשה ואתה, מעת לעת, בפייסבוק, כמו גם מסיפוריהם של חבריי היקרים, רונית ורן, אשר כל כך התגאו בך והתמוגגו מהמשפחה שהקמת, מנסיקתך המקצועית ב Credit Suisse, מהגבר שנהיית – מלח הארץ. ראיתי בחור מאושר ומשגשג, בעל אוהב ואב לתפארת – תמונות שלך עם הילדים מבילוי בגן השעשועים השכונתי, כשאתה כותב: "מהות החיים", דייט שלך ושל עומרי במשחק NBA, בירה טובה באתר סקי ביחד עם אביך רן, שני אחיך ועומרי הקטן שהצטרף – לראשונה - ל"טיול הגברים", מנגן על עמדת ה -DJ  במסיבה אצל חברים, תמונה של מיקה בשמלה, כשאתה כותב: "חוגג את הוולנטיינ'ס עם מיני סשה", מגוון תמונות של סשה והילדים כשאתה מציין: "אין ספק, אני בחור בר מזל", תמונות של ילדיך עם אמא רונית ואבא רן בביקוריהם התכופים בניו יורק, תמונות שלך במרתון ניו יורק, במירוצי אופניים שונים, באירועים של העבודה – ובכולן, שפת גופך משדרת סיפוק, שלווה, שמחה וגאווה, ועוד ועוד ועוד...

אין ספק, טרפת את החיים! הספקת ב - 36 וחצי שנים דברים שאנשים לא מספיקים גם ב – 80. חלמת, שאפת, השגת, והגשמת. והכאב בלכתך הפתאומי כל כך עז, חד ומפלח כי ברור לכל מי שהכירך שזו ממש הייתה רק ההתחלה...רק ההתחלה.

דןדן, ילד פלא. אנצור דמותך ואישיותך בליבי לעד ואעשה כל שלאל ידי על מנת להנציח זכרך גם בענף הטניס הישראלי. אתה ראוי לכך!

הלכת מאיתנו מהר מדי ומוקדם מדי, אבל אני בטוח, שלאור האדם הייחודי, השאפתן, האחראי והחיובי שהיית, אתה תמשיך לשמור על סשה, על ילדיך, על משפחתך, על שלל חבריך ברחבי הגלובוס ועל כולנו – גם מלמעלה.

היה שלום, אלוף!